מהו "חוק המישוש" וכיצד ישפיע על צרכני הקנאביס

"אלו המוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון, ומהר מאוד יאבדו את שניהם," אמר בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של ארה"ב.

ביום ראשון האחרון אישרה מליאת הכנסת, ברוב של 39 מול 21, את התיקון לחוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור (סמכות חיפוש לשוטר), אשר זכה לכינוי "חוק המישוש" ועורר לא מעט ביקורת.
העבודה על תיקון החוק החלה עוד לפני גל הטרור/אינתיפאדה/מלחמה הנוכחי, אלא שטרור הסכינאות והנשקים המשתולל ברחובות העלה אותו לדיון בנוהל מזורז מאוד, ואפשר לשער שאף אפשר לו לעבור בדלת האחורית מבלי שנמצאו די מתנגדים שיבלמו אותו.
אז מה בעצם מחדש החוק וכיצד הוא יכול להשפיע על צרכני ומחזיקי קנאביס?

מה קובע החוק כיום?

באופן עקרוני, סמכותו של שוטר לערוך חיפוש בכליו ועל גופו של אדם (להבדיל מרכבו או ביתו) מעוגנת כיום בשלוש הוראות חוק עיקריות:

1. סעיף 5(5) לפקודת המשטרה הקובע כי בסמכות שוטר "לעצור כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוד בו כי הוא מחזיק או מעביר בכל אופן שהוא רכוש גנוב או כל דבר שהחזקתו אינה חוקית, ולחפש בכליו ובגופו של אדם כאמור"
2. סעיף 29 לפקודת סדר הדין הפלילי הקובע כי " נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקרבתו, ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים, או שרשאים לחפש אחריו – מותר לחפש על גופו…"
3. סעיף סעיף 3(ב) לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור – החוק אשר מוצע לתקנו בתיקון הנוכחי – ולפיו "היה לשוטר, לחייל מוסמך או למאבטח חשד סביר שאדם נושא עמו שלא כדין נשק, או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק, או שנשק המוחזק שלא כדין נמצא בכלי תחבורה, רשאי הוא לערוך חיפוש על גופו של האדם או בכלי התחבורה".

מסקירת ההוראות השונות ניתן לראות כי סמכות זו מותנית בקיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ כלשהו שהחזקתו אסורה או שהוא כבר מושא לחיפוש על ידי המשטרה (למשל בביתו). בהיעדר חשד סביר שכזה, אין בסמכותו של השוטר לבצע החיפוש.

מהו "חשד סביר"?

עם זאת, ברבות השנים התפתחה פרקטיקה של חיפוש על גופו של אדם "בהסכמה", ובהתאם לה שוטרים רבים שביקשו לבצע חיפוש על אנשים שלא היה נגדם כל חשד סביר, דרשו מהם את הסכמתם לחיפוש ללא כל חשד סביר, לעיתים בגלל שלל סיבות שאינן מהוות חשד סביר כמו "עיניים אדומות", "מראה מסומם", "תחושת בטן", "החשוד מוכר למשטרה" ועוד.
על מנת "להכשיר את השרץ" נהגו שוטרים לציין בדו"חות החיפוש שהחיפוש בוצע בהסכמתו החופשית של האדם מושא החיפוש.

שוטרים נהגו לרשום שהחיפוש נעשה בהסכמה – גם אם הוא לא (צילום: רמטין)

בית המשפט העליון פסל את הפרקטיקה הפסולה הזו בשנת 2012 וקבע כי לאור פערי הכוחות המובנים בין האזרח ובין השוטר, והבהלה שאוחזת בכל מי שפונה אליו שוטר ומבקש לפגוע בפרטיותו ולחפש על גופו (גם אם מדובר באדם תמים שאין לו כלל מה להסתיר), יש לבצע חיפוש שכזה רק כאשר ישנה "הסכמה מדעת", כלומר על השוטר להסביר לאזרח כי הוא רשי לסרב לחיפוש וכי הסירוב לא ייזקף לחובתו.
מאז פסק דין זה, כאשר מבוצע חיפוש בהיעדר חשד סביר או הסכמה מדעת, בתי המשפט לא חוששים לפסול את הראיות המושגות בו ולהורות על זיכויים של נאשמים רבים, בעיקר כשמדובר בעבירות קלות יחסית כמו החזקת סם לשימוש עצמי.

מהו "חוק המישוש" החדש?

התיקון החדש עוסק באופן ייחודי וספציפי בחשד להחזקה של נשק על ידי אדם במקומות מסוימים. בתזכיר הצעת חוק הנוכחית צוין כי התיקון מוצע על רקע הצורך להגביר את הביטחון האישי של אזרחי המדינה ותושביה, ולהרחיב את הכלים הנתונים בידי המשטרה לשם מניעת אלימות, בכך שתתאפשר עריכת חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, במקומות מוגדרים מראש המוּעדים לאירועי אלימות, וזאת אף אם לא התעורר חשד מוקדם לגבי אותו אדם בנוגע לנשיאת נשק או שימוש בו.
מטרת התכנית כאמור היא לאפשר למשטרה לפעול לצמצום האלימות ולמנוע אירועי אלימות בטרם התרחשותם. הנחת המוצא בתיקון היא כי "חשד סביר" מוקדם מתעורר כלפי אדם רק אם הוא כבר מתנהג באופן אלים או מסוכן ממילא, ועל מנת למנוע את הסכנה מראש יש לאפשר למשטרה לבצע חיפוש נשק גם ללא חשד כזה.

חשד סביר?

המקומות בהם מוצע להחיל את הסמכות הם מקומות שעל פי ההצעה יש בהם חשש מוגבר לאלימות: מועדון, פאב או דיסקוטק, או עסק אחר מסוג זה שנועד לבילוי, ואשר נמכרים או מוגשים בו משקאות משכרים לשם שתייה במקום, מקום שבו נערכים משחקים באמצעות מכונות, משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה, ומגרשי ספורט, אצטדיונים וכל מקום אחר שבו נערכות תחרויות ספורט.
כל מקום אחר שמפקד מחוז במשטרת ישראל הכריז עליו זמנית כמקום שבו ניתן לערוך חיפוש ללא חשד, למשל מסיבות רחוב או מתחמי בילוי במרחב שבין כמה מועדונים, זאת לאחר שהמפקד מצא כי קיים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור כתוצאה מאלימות באותו מקום. כן צוין כי המקום בו ניתן לבצע את החיפוש ללא חשד צריך להיות מגודר ויוצבו בו שלטים המציינים את קיומה של סמכות החיפוש בו.

כלי נשק בלבד?

עוד מצוין בתזכיר, כי כדי למזער את הפגיעה בפרטיות כתוצאה מחיפוש על גופו של אדם, הוגבלו הסמכות על ידי צמצום מטרת החיפוש לאיתור כלי נשק בלבד. נוסף על כך, סמכות החיפוש בסעיף המוצע הוגבלה במקום ובזמן וכן בדרך של הגבלת מטרת החיפוש לאיתור כלי נשק בלבד.
התיקון אמנם קובע כי הסמכות הוגבלה למטרת איתור כלי נשק בלבד, אך הוא אינו מסביר כיצד יש ליישם מגבלה זו בשטח. האם משמעות הדבר היא ששוטר המוצא במהלך חיפוש שכזה סם על גופו של אדם, אך לא מוצא נשק כלל, אזי הסם פסול מלשמש ראיה? האם תועבר הנחיה לשוטרים להתעלם מכל ממצא שיימצא במהלך החיפוש אך אינו נשק?

יחפשו רק כלי נשק?

יש לשער שהשוטרים לא ידקדקו בהבחנות הנ"ל, ויקבלו את הרושם על בסיס התיקון שהם רשאים לבצע חיפוש על גוף בכל מקום ובכל זמן, מה שיוביל למדרון חלקלק ולפגיעה רבה בזכויות הפרט.
החוק אינו דן כלל בדרכים האפשריות שבהן ניתן לחפש ללא חשד כדי לאתר נשק. האם ניתן לעשות זאת באמצעות "מישוש" בלבד של החלקים החיצוניים בגופו של אדם על מנת לאתר נשק שאותו קשה להסתיר? או שמא יש מקום לבצע חיפוש פולשני וחטטני יותר הכולל דקדוק בחפציו, ארנקו, כיסיו וכו'? האם ניתן לבקש ממנו לרוקן כיסים בעצמו?
נדמה כי התיקון אינו מציב גבולות ברורים בין חיפוש נשק ללא חשד לחיפוש ממצאים אחרים שאינם נשק, ואינו קובע כיצד יש לחפש על מנת לא לטשטש גבולות אלה.

איך זה משפיע על צרכני הקנאביס?

מקומות הבילוי שבהן מתיר החוק חיפוש ללא חשד הן מקומות שחלק ניכר מהמבלים בהם עשויים, על פי רוב, להחזיק חומרים אסורים כאלה ואחרים ולאו דווקא נשק. לפיכך, נראה שמרבית חיפושים שיבוצעו ללא חשד סביר יובילו למציאת חומרים אסורים בכמויות רבות ולאו דווקא למציאת נשקים.
החשד הסביר הוא זה המאפשר לפגוע בזכויות הפרט, ובלעדיו נדמה כי הן יירמסו ללא הבחנה באמתלה של שמירה על בטחון הציבור.

בכך צרכני הקנאביס וסמים אחרים עשויים למצוא עצמם במצב שבו מבוצע בהם חיפוש לא חוקי שיוביל מעבר לפגיעה בפרטיותם גם למעצר, חקירה והגשת כתב אישום במקרים רבים, וזאת כאשר מטרת החיפוש נועדה מלכתחילה לאיתור נשק.