כל התרחישים לקראת הכרעת הדין: האם ובמה יורשע אלאור אזריה?

האולפנים השקופים כבר מוכנים, עדשות המצלמות מורקו והציפורניים נכססו עד תום. מחר, לאחר למעלה מ-9 חודשים של הליך משפטי שזכה לסיקור תקשורתי-ציבורי חסר תקדים, ביה"ד הצבאי ימסור את הכרעתו במשפט שטלטל מדינה שלמה וחצה אותה לשניים (וכנראה ליותר, כדרכנו).

לפני שנגיע לתרחישים וההסתברויות, חשוב להזכיר כי עדיין לא מדובר בישורת האחרונה, וכל הכרעה שתתקבל מחר תגיע בכל מקרה בחודשים הקרובים גם לבית הדין הצבאי לערעורים, כאשר לפני כן צפויים גם טיעונים לעונש וגזר דין, כך שנכונה לנו עוד דרך לא קצרה עד תום הסאגה.

וכעת, במענה חד וקצר לשאלה הראשונה שבכותרת – האם יורשע החייל? בפירוש כן.

אלא אם יקרה לו נס של ממש, אלאור אזריה אכן יורשע מחר בעבירה פלילית, ואין כמעט סינריו שבו הכרעת הדין תמצא אותו זכאי לחלוטין וחף מכל עבירה או תעניק לו צל"ש, שהרי מובן כי המעשה, גם אם נבע מתחושת סיכון כנה, אינו מעשה תקין ברמה המבצעית/משמעתית/פלילית (מחק את המיותר להשקפתך), ובית הדין יאמר זאת בקול ברור בכל תרחיש שהוא, גם אם יזכה את החייל כאמור.

אם כן, שאלת השאלות היא לא האם הוא יורשע אזריה, אלא באיזו עבירה –

האם בעבירת ההריגה אשר יוחסה לו ושנגדה התגונן? שמא בעבירה צבאית קלה יותר לפי לחוק השיפוט הצבאי? ואולי בכלל בעבירה של גרימת מוות ברשלנות? כמעט כל האפשרויות קיימות במידה כזו או אחרת, פרט לאפשרות של זיכוי מלא.

כך או כך, כל תוצאה של זיכוי מהריגה והרשעה בעבירה קלה יותר תהיה תוצאה מצוינת עבור אזריה וצוות ההגנה, וזהו התרחיש האופטימלי אליו יכול הוא לפלל בשלב זה.

התרחישים:

תרחיש 1 – הרשעה בעברית ההריגה:

על פי תרחיש זה, ביה"ד יכריע כי מבחינה עובדתית אין ספק שאזריה ירה במחבל וגרם למותו (עדויות מומחי ההגנה בעניין מותו של המחבל קודם לכן מתסחיף אוויר בריאה הן מופרכות, ויזכו למשקל אפסי בכל תרחיש שהוא ובכל הכרעה שתתקבל).

לאחר קביעה זו, ביה"ד ידחה את מרבית טענותיו העובדתיות והמשפטיות של אזריה ויקבע כי ביצע את הירי מכיוון שסבר כי למחבל "מגיע למות", כי הוא לא חשש בזמן אמת ממטען וכי טעותו כלל לא הייתה טעות כנה. קביעות אלה יבססו השופטים על גרסאותיו המשתנות של החייל בחקירות ובמשפט, על התנהגותו בסמוך לירי ואחריו, על עדויות כלל הנוכחים במקום, על הסתירות בין גרסאותיו לבין עצמן ולבין יתר הראיות, ועל הסרטונים השונים ויתר הראיות שנפרשׂו בפני ביה"ד הצבאי על פני למעלה מ-30 ימי דיון, מבוקר עד ליל.

מבחינה משפטית, השופטים ידחו את טענתו העיקרית של אזריה: סייג לאחריות פלילית המכונה "הגנה עצמית מדומה" (שילוב של השני הסייגים "הגנה עצמית" ו"טעות במצב דברים"). מדובר למעשה בטענה להגנה עצמית במצב בו אדם טועה טעות כּנה בפרשנותו את מצב הדברים, וסבור באמת כי הוא בסכנה ממשית על אף שבדיעבד מסתבר כי לא כך, כאשר אותו אדם עושה מעשה תקיפה מקדים שנועד להדוף את הסכנה (דוגמא מהפסיקה: מאבטח בכניסה לבית ספר אשר ירה למוות בטכנאי מזגנים שהגיע למקום, סירב להזדהות, התעמת איתו וניסה להיכנס לתוך בית הספר בכוח).

אלא שטענה זו לא יכולה להתקיים ברגע שבית המשפט לא מאמין בכּנות טעותו של האדם, ועליו לקבוע כי הוא מאמין לגרסתו לפיה חש סכנה ממשית וכנה, גם אם לא סבירה, מבחינה סובייקטיבית. על כן, כל קו הגנתו של אזריה יתמוטט ברגע שהשופטים יקבעו כי הם אינם נותנים בו אמון כלל בעניין תחושת הסכנה לה טען. משמעות הדבר היא דחיית הטענה העיקרית עליה ניצבת כל הגנתו של אזריה – הטענה כי הוא באמת ובתמים סבר שהמחבל מהווה סיכון ממשי אשר יש לנטרלו מיידית, ללא דיחוי וללא קבלת אישור, שעה שהוא שכוּב דקות ארוכות לאחר פגיעת ירי רב מערכתית. דחיית הטענה אפוא תסלול את הדרך להרשעה בעבירת הריגה, ותייתר את שאר הסוגויות שעמדו על המדוכה במהלך המשפט.

סבירות: גבוהה

תרחיש 2 – זיכוי מהריגה והרשעה בעבירה צבאית לפי חוק השיפוט הצבאי:

ע"פ תרחיש זה השופטים יחליטו לזכות את אזריה מעבירת ההריגה, אך ירשיעו אותו חלף עבירה זו בעבירה צבאית לפי חוק השיפוט הצבאי. השופטים יקבעו כי על אף הראיות הרבות שנחשפו בפניהם ועל אף גרסאותיו הבעייתיות של החייל, עדיין התעורר בליבם ספק סביר לגבי התקיימות תחושת הסכנה הממשית בליבו, בעיקר לאור מורכבות הסיטואציה והזירה בה פעל, המציאות הבטחונית בחברון באותה עת ובכלל, כמו גם היעדר התדרוך שעברו הוא וחבריו ביחס להוראות הפתיחה באש במצב של תרחישי נשׂיאת מטען על מחבל פצוע.

לאחר שיפרט את טעמי זיכויו מעבירת ההריגה, ביה"ד יקבע כי עם זאת הראיות שהוכחו בפניו מחייבות את הרשעת החייל בעבירה חלופית צבאית כמו שימוש בלתי חוקי בנשק (סעיף 85 לחוק השיפוט הצבאי) או חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיי אדם (סעיף 72). אפשרות מרחיקת לכת יותר אך קיימת, אם כי פחות סבירה, תהיה הרשעתו בעבירה השניה המיוחסת לו - עבירת ההתנהגות שאינה הולמת חייל (יצוין כי מדובר בעבירה משמעתית ללא כל רישום פלילי לעומת שתי העבירות הצבאיות הנ"ל שמהוות עבירות פליליות לכל דבר).

בפסק דינם על פי תרחיש זה, ידגישו השופטים כי מעשיו של הנאשם אינם מגבשים עבירה של הריגה אך ימצאו את המתווה המשפטי והעובדתי להרשיעו באחת העבירות הנ"ל ולא בעבירת ההריגה החמורה בהרבה. בכך השופטים גם יביעו סלידה מהמעשה ויקבעו כי הוא מהווה עבירה פלילית, אך מנגד גם ישלחו מסר מאוזן של הבנת הסיטואציה והחלל בהם פעל החייל, תוך קביעה כי בנסיבות המיוחדות והקונטקסט המבצעי פעולתו אינה מגיעה לכדי הריגה.

סבירות: גבוהה

תרחיש 3 – זיכוי מהריגה והרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות:

כאן מדובר כבר בקונסטרוקציה משפטית מורכבת שיהיה לביה"ד לא פשוט להחיל על נסיבות המקרה, אך השופטים ימצאו את הדרך ויקבעו כי על אף שאזריה מזוּכּה מעבירת ההריגה בשל הספק שעלה מתוך תחושת הסכנה המיידית המוטעית שחש, עדיין יש לקבוע כי פעל ברשלנות וגרם למותו של אדם (בזוי ככל שיהיה). השופטים יקבעו כי בתור לוחם בצה"ל מצופה היה מאזריה לסטנדרט התנהגות גבוה בכל הנוגע לפתיחה באש, גם במקרה של טעות או ספק בהבנת הסיטואציה, וכי הוא התרשל בתפקידו מבחינה מבצעית בכלל המישורים: בכך שלא פנה למפקדיו וביקש אישור ירי; לא בירר את מצב הדברים לאשורו; לא הרחיק או הזהיר את הנוכחים במקום; לא ניסה לכוון לידו של המחבל על מנת להסיר את הסכנה או לפעול בצעד פחות קיצוני מירי על מנת להרוג; לא בירר עם מפקדיו האם הם סבורים שהמחבל המנוטרל מהווה סכנה בזמן אמת וכו' - ועל כן הוא פעל כלוחם רשלן.

בהרשעה יצירתית זו, ביה"ד יקבל מחד את טענתו של אזריה כי חש סכנה ולא פעל מתוך מניע נקם ובכך יצנן את האווירה הציבורית האמוציונלית והאמפתית כלפיו, אך מאידך יקבע סטנדרט התנהגות מחייב למקרים דומים ויפזר כל ערפל שאולי קיים בנושא, בקבעו כי כאשר הסכנה אינה ודאית וממשית אלא משוערת יש מקום לפנות ולקבל אישור לירי או לנקוט בפעולות וידוא אחרות לפני ביצועו.

סבירות: נמוכה

תרחיש 4 – זיכוי מהריגה מחמת הספק והימנעות מהרשעה בעבירה אחרת:

על פי תרחיש זה, ביה"ד יזכה את אזריה מעבירת ההריגה מאותם הטעמים שפורטו לעיל תוך קבלת טענת ההגנה העצמית המדומה, אך יקבע בהמשך כי אין בידיו אף להרשיעו בעבירה צבאית חלופית, כיוון שההחלטה לזכותו מהריגה מקפלת בתוכה גם קביעה כי למעשה הוא פטוּר מאחריות פלילית לאור מצב הדברים השגוי אותו דימה, שכן התעורר ספק שמא מבעד עיניו הסובייקטיביות בזמן אמת הירי אכן היה מוצדק ונחוץ, ולכן אם התעורר ספק שמא פעל בסמכות, גם אם בדוחַק, אזי אין מקום להרשיעו בעבירה חלופית.

השופטים ידגישו באופן חד משמעי כי אין משמעות הזיכוי משום אמירה כי החייל פעל בגבורה או כי מעשהו מוצדק, אלא שמדובר בזיכוי משפטי גרידא, הנובע מספק סביר לגבי טעותו הכנה של החייל לאור מורכבות הסיטואציה, וכזה שאינו נותן כל הכשר ערכי למעשה.

סבירות: נמוכה מאוד

לסיכום, נהרות של דיו ממשית ובעיקר וירטואלית כבר נשפכו על "משפט החייל היורה". הפגנות התקיימו, פוסטים נכתבו, תרומות הורמו ושרי בטחון פוטרו, וכעת, הגיע זמן הכרעתה הראשונה של מערכת המשפט הצבאי - המערכת היחידה אשר מוסמכת להכריע עובדתית ומשפטית ביחס לאירוע (ושוב נזכיר כי צפוי עוד הליך ערעור בהמשך).