בחודש מרץ 2016 - חודשים ארוכים לאחר שהחלה תקופה אינטנסיבית של "טרור היחידים" בו בוצעו עשרות פיגועים על ידי בודדים, לרוב חמושים בסכין, במקומות שונים ברחבי הארץ - הארץ רעשה וגעשה בעקבות מקרה אחד שזכה לכינוי פרשת החייל היורה מחברון.
האירוע החל בעוד ניסיון פיגוע מתועב בחברון כנגד חיילי צה"ל, במהלכו נפצע אחד מהם באורח קל ואילו שני המחבלים נורו על ידי כוח צה"ל - האחד נהרג במקום והשני נפצע קשה לאחר שלא פחות מ-6 כדורים פגעו בו. לאחר מספר דקות, שעה ששני המחבלים שכובים על הרצפה, הגיע למקום חייל מחטיבת כפיר, וכעבור מספר דקות נוספות, ללא אישור מפקדיו ועל דעת עצמו, דרך את נשקו וירה כדור בודד לראשו של המחבל שהיה שכוב על הרצפה. בחקירתו טען החייל כי חשש שהמחבל נושא מטען ולכן פעל להסרת האיום באופן מיידי, אך הוא נעצר בחשד לרצח (!) ומעצרו הוארך פעמיים עד אשר שוחרר לחלופת מעצר, כאשר החשד הופחת בינתיים להריגה.
המקרה עורר הדים רבים ובעקבותיו ניטשה מחלוקת עזה בציבור - מחד היו שגינו את המעשה, ומאידך היו שגיבו את החייל והכתירו אותו כגיבור. כמו ברוב המקרים, האמת מצויה באצמע ככל הנראה: החייל פעל ללא צורך מבצעי מובהק וכנראה ללא איום מיידי, אך מן הצד השני ודאי שאין מדובר ברצח ומדובר לכל היותר בפעולה רשלנית מצידו, שככל הנראה זירזה את מותו של מחבל שממילא היה בדרך הבטוחה לפגישה עם 72 הבתולות המובטחות. כך או כך, נראה שלימים יוגש כתב אישום כנגד החייל, ויחסי הציבור-צבא-כנסת כבר לא ישובו להיות כשהיו לפני מקרה עגום זה.
על השאלות המשפטיות שהעלה המקרה, ועל סוגיות החקירה הפלילית-מבצעית, התשתית הראייתית אותה יש לבסס ועוד, השבתי במהלך ראיון לאטילה שומפלבי באולפן Ynet בו התארחתי ביום 29.3.16.